מנהלים ומנהלות יקרות,
אחת הרפורמות הגדולות שהתרחשו בחינוך הציבורי בישראל בשנים האחרונות נוגעת לתיקון בחקיקה שמאפשר להורים זכות בחירה באיזו מסגרת חינוכית לשלב את ילדיהם. עקרון השילוב שמעוגן בערכים של זכויות הפרט ומניעת אפליה של ילדים ומתבגרים ראוי לכל שבח. אבל יישום העקרונות האלה, כך מתברר, לא עומד בציפיות. הורים נוכחו לדעת שאיכות השירותים בבתי ספר רגילים נופלת מזו שילדיהם היו מקבלים בבתי ספר של החינוך המיוחד. וגם מנהלי בתי ספר מוטרדים מכך שלמורים בבית ספרם חסרים כישורים פדגוגיים ללמד בכיתות הטרוגניות. בתקופה הקרובה יקדישו יועצות ומנהלי בתי ספר לא מעט מזמנים למהלך של איתור תלמידים עם מוגבלויות והפנייה שלהם למסגרות מיוחדות. הגיליון השני מוקדש לנושא השילוב וההכלה.
קריאה נעימה ומועילה
פרופ' אליעזר יריב
מכשולים להנחלת חינוך מכיל בישראל
לא מעט מכשולים מעכבים את מימוש החזון שנועד להגביר את ההכלה במערכת החינוך בישראל.
קושי בהגדרת זכאות. ועדה ברשות השופטת דליה דורנר הצביעה על כך שלעתים קרובות שני ילדים עם אותה לקות עשויים לתפקד באופן שונה וזקוקים לטיפולים אחרים. לכן לא נכון להתבסס רק על האבחנה הרפואית והפסיכולוגית. ההמלצות האלה עוררו לא מעט שאלות: ראשית, למה אנחנו מתכוונים במושג 'כיתה משלבת'? הרי לא מעט תלמידים 'רגילים', גם אלה שלא נקבעה להם זכאות לחינוך מיוחד, מתקשים לתפקד או חווים קשיים ומצוקה. גם להם יש 'צרכים מיוחדים' וגם להם נחוץ לתת מענה פרטני, משלב. שנית, עד איזו רמת לקות אפשר לשלב תלמידים אלה בכיתות רגילות? ככל שהמוגבלויות של התלמידים יותר חמורות כך נדרש מענה מותאם ואינטנסיבי, משאבים מקיפים; הכשרה ייחודית למורים שמלמדים את התלמידים האלה וגם מתקנים שמותאמים למוגבלויות האלה. אל מול השמיכה הקצרה שמציעים בתי ספר רגילים יש לבתי הספר לחינוך מיוחד שפע של אמצעים, שיטות הוראה ואנשי מקצוע שבקיאים במתן סיוע למקרים הקשים ביותר; שלישית, מה היתרונות והחסרונות מבחינת התלמיד ומבחינת החברה באשר לשילוב תלמידים עם צרכים מיוחדים בכיתות רגילות? תועלת היא מושג יחסי, בעיני המתבונן. יתכן שתלמיד עם הפרעה רגשית מתאקלם היטב בכיתה רגילה, אבל ההתנהגות המפריעה שלו משבשת את איכות הלימודים עבור שאר התלמידים בכיתה.
הקצאה מקפחת של שעות טיפול. בשנתיים האחרונות נוכחו הורים לילדים עם מוגבלויות שהזכות לשלב את ילדיהם בחינוך הרגיל כרוכה בקיפוח. הם האמינו שבית ספר לחינוך מיוחד או כיתת חינוך מיוחד בבית ספר רגיל יתנו להם את מלוא השירותים. אבל התברר להם שהסיוע בכיתות המשלבות מועט מדי, קצת יותר משעתיים בשבוע של טיפולים פרא־רפואיים, טיפולים רגשיים ושעות הוראה פרטניות. גם מספר הסייעות בבתי הספר, כך התברר להם, נמוך. אם לילד עם אוטיזם התלוננה על כך שבנה קיבל מוועדת הזכאות שעות סיוע בהיקף שאינו משקף את אורך יום הלימודים בבית הספר. "הוא אוטיסט 24/7, אבל זכאי לסייעת רק 24 שעות בשבוע, ובכל שאר השעות המערכת אומרת: תתמודד לבד… בחטיבת הביניים ילמדו עד ארבע, אבל הסייעת שלו צריכה ללכת ב–12. איפה כאן השילוב?". הורים נוכחו לדעת שלמרות הזכאות שקיבלו לשים את ילדיהם בחינוך הרגיל, כפי שקובע התיקון מספר 11 איכות השירותים שילדיהם יקבלו דלה ומאכזבת. וכך, רוב ההורים (כ– 63%) 'הצביעו ברגלים' והעדיפו עבור ילדיהם מסגרת חינוך מיוחד נפרדת
מהו היחס של ההורים לכיתות המשלבות?
האם אותם הורים מאוכזבים שהחליטו לשלוח את ילדיהם למסגרות מיוחדות שוללים את עצם הרעיון של השילוב וההכלה? התשובה, מתברר, שלילית. מחקרים שנערכים בעולם מראים שהעמדות של מרבית ההורים כלפי החינוך המשלב היא חיובית או לפחות ניטרלית. אבל הורים לילדים עם מוגבלויות מבטאים לא מעט חששות. הם מסכימים שהשילוב מועיל לכל התלמידים וגם מכירים תודה על היתרונות של הכיתות האלה, אבל חוששים מהסיכונים שניצבים בפני ילדיהם. בסקר שנערך על מדגם מייצג של הורים בגרמניה נמצא שעמדות ההורים הושפעו משלושה גורמים. הן היו יותר חיוביות אצל הורים עם השכלה גבוהה. גם הורים שילדיהם כבר למדו במסגרות כאלה חשו יותר אמון והערכה. גם סוגי המוגבלויות השפיעו על עמדות ההורים – גישה יותר חיובית להכללת ילדים עם מוגבלות פיזית, לקויות למידה ולקויות חושיות. ההורים יותר מתנגדים לשילוב תלמידים עם התנהגות בעייתית ולקויות קוגניטיביות חמורות. הם חוששים כנראה מהפגיעה האפשרית באקלים ובתפקוד של הכיתות.
דעת ההורים על איכות ההוראה בכיתות המשלבות. בסקר הגרמני נמצא שהורים אכן מזהים הבדלים בין מסגרות מכילות למסגרות רגילות. הם חשים שבכיתות המשלבות המורות יותר מתעניינות בילדיהם והיחסים שלהן אתם יותר טובים מאשר במסגרות רגילות. לדעת ההורים המורות יותר מחברות את תכני ההוראה לסביבה ולחיים שלהם וגם מזהות את תחומי החוזק שלהם ומקדמות אותם. עם זאת, לא נמצא הבדל ביחס המורים וכישורי ההוראה שלהם לתלמידים שבאים משכבות מצוקה ומרקע תרבותי וכלכלי נמוך. המשמעות הממצאים האלה היא שמנהלים לא צריכים לחשוש להציג את בית הספר כמסגרת משלבת עם ערכים של חמלה ויחס הוגן לכול.
נחוץ פיתוח מקצועי
מדינות רבות אימצו את עקרונות השילוב, אבל הניסיון מלמד שמורים מתקשים מאד ללמד ילדים עם מוגבלויות. במיוחד הם נלחצים מהקושי לטפל בהתנהגות חריגה ובעייתית. אין ספק שהכשרה משפרת את איכות ההוראה ומשנה את העמדות של המורים. ההתנסות המעשית גם מפחיתה במידה ניכרת את הלחץ שהמורים חווים. אבל כדי לבנות מערכת חינוך משלבת נדרש מהלך מקיף, לאומי. מהלך כזה נערך בשנים האחרונות בכמה מדינות ובהן אירלנד ווייטנאם. בשתי המדינות החליטה הממשלה להקצות משאבים, תחילה באמצעות חקיקה ואחר כך בעריכת תכנית פעולה לאומית. בווייטנאם, לדוגמה, הוחלט שהתוכנית תמשך בין השנים 2003-2015 כאשר עד 2010 75% מהתלמידים עם לקויות הלמידה ישולבו ו 90% מהתלמידים ישולבו עד 2015. כדי לממש תכנית כה שאפתנית הוכשרו במוסדות להכשרת מורים מנחים שלימדו קורסים מרוכזים של שבוע או שבועיים בבתי הספר.
לפרטים נוספים על תכנית מעטפ"ת.
ומה אצלנו? למרות החקיקה המתקדמת יש בישראל מעט תוכניות הכשרה למורים שעוסקות בשילוב והכלה. אמנם המסלולים של החינוך המיוחד מעניקים לסטודנטיות כלים וגם התנסות מעשית במסגרות מיוחדות, אבל לא בכיתות משלבות בבתי ספר רגילים. גם תוכניות לפיתוח מקצועי למורים ותיקים כמעט לא קיימות. רק שלוש מכללות מציעות תוכניות לתארים מתקדמים בנושא. כאן אני רוצה לספר על התוכנית לתואר שני בחינוך משלב במכללת גבעת וושינגטון, זו שאני עומד בראשה. המכללה פתחה לפני שנתיים את התוכנית כדי לענות על הצורך שנוצר בעקבות התיקון ה-11 לחוק החינוך המיוחד. מכללת גבעת וושינגטון נמצאת בין אשדוד ליבנה והיא משרתת מורים וגננות מאזור המרכז והדרום. התוכנית נלמדת במשך שנתיים בימי שלישי. הסטודנטיות רוכשות ידע עדכני וכלים אודות הוראה לתלמידים עם לקויות למידה וסוגים אחרים של מוגבלויות; הוראה בכיתה הטרוגנית; עריכת התערבות קצרת מועד עם תלמידים ששרויים במצוקה, הקניית מיומנויות חברתיות רגשיות ועוד. הלימודים משלבים לימוד עיוני ויישום בכיתות וכן ימי סיור במוסדות משלבים.
מנהלות ומפקחות מאזור המרכז והדרום מוזמנות להפנות מורות וגננות לתוכנית במכללת גבעת וושינגטון. לפרטים נוספים – גילה 08-8511972.