דמיינו שיש לכן צרור מפתחות לליבם של התלמידים. לכל מפתח מטרה ואופן שימוש ואחד מהם הוא זה שאתו מתחילים לפתוח את כל הדלתות – המפתח של איסוף מידע. כדי לנהל כיתה ולהגיב נכון להפרעות צריך להכיר את התלמידים.
השבוע ערכתי סדנה עם מחנכות כיתות ז בחטיבת ביניים בצפון הארץ. שוחחנו על החשיבות של היכרות עם התלמידים וכולן היו משוכנעות שהן מכירות היטב כל אחד. כדי לבדוק את התחושה הזו ביקשתי מהן לעצום עיניים ולדמיין את הכיתה שלהן. כעת ביקשתי ש"יסרקו" את התלמידים על פי מיקום ישיבתם בכיתה וישאלו את עצמן האם יש כאלה ש"נעלמו" להן, שכבר מזמן לא שוחחו אתם. כשפקחו עיניים כולן הודו, מופתעות ומאוכזבות, שאיתרו 4, 5 ואפילו 7 תלמידים שהקשר אתם נותק בזמן האחרון. האם יש משהו שמאפיין את התלמידים האלה? שאלתי. לאחר שהרהרו הודו שאלה התלמידים השקטים שהתנהגותם תקינה ולכאורה זקוקים לפחות תשומת לב.
"אני רוצה להציע לכן הצעה פשוטה ומעשית", אמרתי. "מה דעתכן לעמוד בסוף השיעור ליד הדלת ולהיפרד מכל תלמיד. אם תזהו מישהו ש"נעלם" לכן תוכלו להתעניין לשלומו". "רעיון מצוין" הן אמרו. כדי להמחיש את החשיבות של שמירה על קשר, ספרה מחנכת שאחד מתלמידיה נפתח לפתע כששאלה לשלומו וסיפר בשמחה שהכלבה שלו המליטה ואף הציע לה לאמץ את אחד הגורים. מאז הוא מברך אותה כל בוקר וגם התנהגותו בכיתה השתפרה.
בתום המפגש סיכמנו שכל מחנכת תערוך לפחות פעם בשבוע "סריקה" כדי לאתר את אלה שבהיסח הדעת נשמטו מתודעתן. ועוד החלטנו שלפחות פעם ביום הן תעמודנה בסוף השיעור כדי להיפרד מהתלמידים ולשאול כמה מהם מה שלומם.
