אחד מכל עשרה ילדים נפגע בבית הספר. כשזה קורה הילדים מעדיפים להסוות את הפגיעות. הם היו רוצים שנחשוב שטוב להם, שלא נדאג, שלא נכעס עליהם בגלל שהם מסתבכים ולא יודעים להתגונן. משום שהילדים נוטים להסתיר, חשוב שנעמוד על המשמר. אלה כמה מהסימנים שילדינו נפגעים:
• חוששים ללכת לבית ספר. ממציאים סיבות ותירוצים מדוע עליהם להישאר בבית, מגיעים באיחור, הולכים בדרכים לא שגרתיות.
• מגלים סימנים כללים של חרדה כגון הרטבה, פחדי לילה וסיוטי לילה, קשיי הרדמות, כאבי ראש וכאבי בטן (ללא סיבה בריאותית), במיוחד בבוקר כאשר עליהם ללכת לבית הספר.
• מאבדים חפצים (למשל את הסמרטפון) או מבקשים לעתים קרובות (ואפילו גונבים) כסף. חוזרים מבית עם ספרים מעוכים או בגדים קרועים, או עם חבלות וחתכים.
• מקבלים הודעות ברשתות החברתיות שאחריהן הם נראים מוטרדים ולא מוכנים להסביר במה מדובר.
• מספרים שיש להם חברים אבל אף פעם לא מזמינים אותם הביתה וגם אינם מוזמנים לבקר אצל אחרים. הם גם לא מוזמנים לאירועים חברתיים של הכיתה.
• מתחמקים ומסרבים לענות כאשר שואלים אותם מה קורה.
• כאשר עושים דברים לא שגרתיים, לא אופיינים: היעדרויות מבית הספר, גניבות. היעדרות שכיחה בקרב ילדים מאויימים. הם מתחילים לגנוב כאשר מישהו מתחיל לסחוט אותם.
מעובד על פי Sullivan 2000, pp. 29-30
