מריבות בין אחים וחברים הן תופעה שכיחה במשפחות וגני ילדים. אבל לעתים הפגיעות האלה מתחזות כ'תאונה', כשילד אחד 'שם רגל' או נתקל בשני 'במקרה'. כששואלים את הילד הפוגע הוא מסביר שזאת הייתה תקלה בלתי נמנעת. ההסבר הזה עוזר לו להסיר מעצמו את האחריות והאשמה, לאותת שהוא לא התכוון להכאיב. מכיוון שלרוב ההורים או הגננת לא צופים ישירות בהתרחשות, קשה להם לזהות את הכוונות והם נאלצים לקבל את ההסבר (אלא אם מדובר ברצף של אירועים דומים). אבל אפשר להבין את המניעים הסמויים אם מחליטים לרדת לעומק הדברים:
גננת: בטוח [שזה כל מה שהיה]? אין משהו שאתה רוצה לשתף אותי בו ואני אעשה מאמצים לעזור לך.
גל (מתעקש): לא קרה לי כלום… (לפתע נזכר) אורי בא ודחף אותי אתמול בכוח מהמחשב ונפלתי על הרצפה. קבלתי מכה ברגל (מראה לה שריטה קטנה).
גננת: הבנתי. הבוקר התחיל לא טוב וגם כעסת על אורי ורצית לנקום בו.
גל: כן. מגיע לו.