לכל קבוצה יש חוקים ונורמות התנהגות. אף שהן סמויות מהעין, כל חברי הקבוצה יודעים היטב כיצד מצפים מהם להתנהג. הציפיות האלה משפיעות, בין היתר, על ההחלטה האם לקרב או לדחות ילדים עם התנהגות תואמת או שונה מזו שמאפיינת את הקבוצה. לדוגמה, במחקר שנערך על 130 כיתות א' נמצא שילדים אלימים היו פחות מקובלים בקבוצות עם רמה ממוצעת של התנהגות תוקפנית, אבל היו פופולריים בקבוצות עם רמה גבוהה של אלימות. למעשה הקבוצה מפעילה פיקוח שמאותת לילדים שהתנהגותם אכן חריגה, למשל לעג לחבר מגמגם או שמן. באופן דומה, מתרחש פיקוח על פי נורמות מגדריות. בנים שלא נתפסים כ'גבריים' חווים הערות ולעג שמולידים תחושות של חרדה ובדידות. הלחצים הקבוצתיים האלה מגבירים את הנטייה של כל חברי הקבוצה לציית לכללים ולהתאים את ההתנהגות וההופעה לדרישות הסמויות והגלויות. למעשה גם המבנה של בית הספר והכיתה משפיעים על הגיבוש החברתי. יש כיתות עם מבנה חברתי שוויוני, אבל בכיתות רבות יש היררכיה מודגשת שגורמים לחברי הקבוצה להרחיק החוצה אחדים ממנה. ועוד נמצא שפערים חריפים במעמד החברתי מנבאים התנהגות תוקפנית ופגיעות מתמשכות של הילדים אלה באלה. במילים אחרות, חוסר איזון כוחות מגביר שימוש לרעה בכוח כלפי הדמויות החלשות.
כעת הסתכלו על הכיתה שילדכם לומד בה: האם יש בה מאבקי כוחות? חלוקה נוקשה לתת קבוצות (למשל בנים ובנות)? תחרותיות עזה? פערים במעמד החברתי או ברקע החברתי-כלכלי של המשפחות? אם התשובות חיוביות עליכם, כהורים וכמורים, לעקוב ולהתערב מיד כשמופיע סימן ראשון של דחייה חברתית.
