במסלול התנגשות

לתלמידים ולמורות יש נקודות מבט שונות, לעתים מנוגדות. כדי לבדוק את ההבדלים האלה עקבתי לפני כמה שנים אחר סכסוכים שהתרחשו בכיתה ואחר כך שוחחתי עם הילדים והמורות על מה שקרה. למשל, מקרה של ילדה שלא מזמן נולד לה אח. היא מרבה לאחר לגן, תמיד מסתובבת עם הבעת פנים כועסת. בוקר אחד הילדה איחרה וגם הפריעה במפגש והגננת כעסה עליה. בראיונות שערכתי (בנפרד) הילדה אמרה שהמפגש היה כיף, במיוחד השיר על הגשם שהיא אוהבת (מתחילה לשיר). לדבריה, היא אוהבת את הגננת. על התקרית הגיבה בכעס: 'אוף. היא תמיד אומרת לי מה לעשות. [בגלל זה צעקת?] אני לא אוהבת שאומרים לי. תמיד כולם אומרים לי. [ומה שרה אמרה לך?] שאני לא אצעק יותר.

הגננת ציינה שבסך הכול הספיקה לעשות את כל מה שתכננה, שהשתתפות במפגש הייתה טובה למרות שכמה ילדים איחרו. על התקרית אמרה:

'היא הגיעה באיחור, בעצבים. ראיתי עליה שהיא לא רוצה לשבת. אמרתי לה 'בוקר טוב', ביקשתי לתלות את השם ולשבת. אבל היא צעקה עליי שלא אגיד לה מה לעשות. כשניגשתי אליה היא לא הפסיקה לצעוק. הזהרתי אותה שגם אני יודעת לצעוק, וכשאני צועקת אני לא נעימה. זה לא יוצא דופן. האמת שזו שגרה. אני מבינה מאיפה נובע הקושי, וזה מלווה אותנו מתחילת השנה, היא ילדה מאוד חכמה ומאוד יפה ועד לא מזמן היא הייתה מרכז העולם. עכשיו, כשהגיע הקטנצ'יק היא צריכה לחלוק את תשומת הלב איתו. היא מנסה את ההורים שלה והיא מנסה גם אותי. הבעיה שהיא תמיד מגיעה לגן כשאנחנו כבר באמצע מפגש, ואז היא מפריעה לשאר הילדים. אני לא יכולה להפסיק מפגש ולתת לה יחס אישי.

אפשר אחרת.

בתצפיות התברר שהמחנכות הגיבו לסכסוכים באופן כוחני, כמו אותה גננת. הן השתמשו בשפה ישירה וחסרת עידון שיש בה לא מעט פקודות, הנחיות והתרסות כלפי התלמידים – "מה יהיה איתך" וכמה פעמים אמרתי לך". לעתים התלמידים השתתקו ולעתים הגבירו את ההתרסה. אבל כמו שאומר פתגם אמריקאי: "גרם של מניעה עדיף על קילוגרם של טיפול". כאשר ההתרחשות הזו צפויה וחוזרת על עצמה, מוטב להתכונן אליה. הנה שיחה דמיונית שהגננת ערכה באווירה שקטה ורגועה:

גננת: "שמתי לב שבבוקר את מגיעה לגן כועסת…"

ילדה: "כן, אימא לא עוזרת לי להתלבש"

גננת: "אני מבינה שאימא עסוקה עם האח הקטן שלך ואין לה זמן להכין אותך לגן… ובגלל זה את כועסת ועושה בלגן וגם מאחרת לגן…"

ילדה: (כן (משפילה מבט, פנים עצובות).

גננת: "זה באמת לא נעים… (משתהה)… מה דעתך להגיע לגן יותר מוקדם כדי שאני אוכל לחבק  אותך ולדבר אתך?"

ילדה: "טוב"

גננת: "ויש עוד משהו שאת רוצה שאני אעשה כדי שיהיה לך נעים?"

ילדה: "שתדברי עם אימא שלי שתתן לי לבחור את הבגדים לבד… ולא תצעק עלי"

גננת: בסדר. אני אדבר אתה היום, כשהיא תבוא לקחת אותך… ויש לי עוד בקשה. לא נעים לי לכעוס עליך בבוקר. אני מבקשת שלא תפריעי במפגש".

ילדה: "טוב. אני אשתדל".

מעובד מתוך המאמר: יריב, א' (2010). מיצוב בכיתה: ניתוח תגובות מורים לבעיות התנהגות. עיון ומחקר בהכשרת מורים, 12, 9-30.