אהב"ה בדרך לכיתה

"יומו של המורה קצר בשעות, אבל ארוך בדקות" מציינת אמרה חכמה. הוראה, ובעצם כל מפגש עם קהל, הנו חוויה אינטנסיבית מאוד. במהלך השיעור את נבחנת מרגע לרגע, הופעתך חייבת להיות מהוקצעת ומקצועית. אם שמת לב שהמוכנות לקויה כדאי לתקן במהירות. לנוחיותך צרפתי כמה המלצות לשפור מהיר שיכין אותך לשיעור. ארגנתי אותן במתכנות של ראשי-תיבות – אהב"ה.

אנרגיה

הופעה

ביטחון עצמי

הכנה, ידע

אנרגיה

גם בימים שאין חשק להתחיל יום נוסף ומתיש של הוראה, את יודעת שההתלהבות שתשדרי, כושר הריכוז שלך לעקוב אחר המתרחש, האופן בו תגיב במהירות ובמיומנות למהלך השיעור – יקבעו האם השיעור יצליח או ייכשל. כדי ללמד בערנות נחוצה אנרגיה. יש מורות שעצם העמידה מול התלמידים מטעינה אותם במרץ והתלהבות, ממש כמו שחקן העולה על הבמה. אבל יש שעות וימים שמשתלטת עליך לאות, שמקשה מאוד לסיים את היום.

אם השיעור הקודם התיש אותו, או שהוא עומד להתחיל את השיעור האחרון, תוכלי להגביר במהירות את הכוחות.

• יותר אדרנלין – פעילות גופנית נמרצת מעלה באופן מיידי את רמת האדרנלין בדם וגורמת לתחושה של נמרצות וחיוניות. למשל לערוך סיבוב של הליכה מהירה מסביב לבניין, או לערול כמה תרגילי גמישות בחדר צדדי. מתיחות וניתורים יגבירו את זרימת הדם ויפיגו את העייפות. גם התרעננות באמצעות שטיפת פנים במים קרים מסייעת. מכיוון שהשפעת האדרנלין בדם נמשכת זמן קצר בלבד, נחוץ אמצעי נוסף.
• אנרגיה שמגיעה עם שתיה ואכילה. נשנוש של ממתק או שתיית קפה מעלות את רמת הסוכר בדם ומטעינות באנרגיה זמינה. מנהלת שעבדתי עמה, נמנעה בגלל העומס והלחץ לערוך הפסקה, לאכול כריך וללגום קפה. תמיד בצהריים היא הייתה 'חוטפת' כאב ראש, ורק אז היא נזכרה של אכלה ושתתה כל היום. זו דרך גרועה, גם אם מובנת, לתפקד במציאות כה מתישה. התחשבות בצרכים הגופניים מאפשרת לעבור בקלות את יום עבודה.

כדי לשמור על רמה סבירה של אנרגיה נחוצה מודעות עצמית לגוף, לשעונים הביולוגיים, למנהגים. מתי את במיטבך ומתי יכולתך דועכת? אילו מאכלים מחזקים אותך ואילו גורמים לך  לנמנום? האם את נוהגת לאכול בבוקר לפני היציאה לעבודה? האם את מתפנה לנוח בין שיעור לשיעור? מהן שעות השינה האופטימליות (והאם את אכן מצליחה לישון בהן)?

הופעה

ילדים רגישים מאד להופעתם של מבוגרים ושמים לב לכל פרט בלבושם. מכיוון שמורים עומדים שעות רבות לפני תלמידיהם, אין כמעט פרט שנעלם מעיני הילדים, לטוב ולרע. החולצה שקנית אתמול, נעליים מרופטות שכבר מזמן היית צריכה להשליך, תספורת חדשה, כתם על החולצה, בושם חדש, קורי שינה שלא נעלמו לפני תחילת השיעור הראשון – כל אלה נחרתים, גם אם לא תמיד זוכים לביטוי ישיר מצד התלמידים. זכרי, התלמידים מכירים היטב את התגובות ומצבי הרוח שלך וגם את המלתחה שלך.

לבוש משקף את מצב-הרוח ואת הדימוי שאת מעוניינת לשדר. לבוש "זרוק" יסייע לך להיראות צעירה. לבוש מחויט משדר סמכות, ריחוק, קפדנות ועושר אישי ותרבותי. לבוש "בוהמי" או "ספורטיבי" מעבירים גם הם מסר. אם את מגיעה לעבודה במכנסי ג'ינס וחולצה פשוטה וללא פריטי קישוט נוספים, את משרה אווירה של הליכה בתלם ונכונות להתמודד עם עוד יום של עבודה קשה ואפורה. אם הלבוש שלך  מוקפד ואסתטי, את משדרת לתלמידים (ובעיקר לתלמידות) שכך את מטפחת את עצמך. כך את משמשת להן מודל לחיקוי.

לא מקובל וגם לא רצוי, שמורים יבואו לעבודה בתלבושת סטנדרטית. לא היינו רוצים שהמורים יגיעו בתלבושת אחידה כמו בסניף של מקדונלד. כל מורה מחליט איך יתלבש, איזו מלתחה עליו להחזיק וכמה להשקיע בכך (מתוך משכורת לא-מי-יודע-מה גבוהה). ההמלצה – חשוב שהלבוש יהיה נוח. סימן היכר לאי-נוחות עם פריטי לבוש הוא תנועה חטופה ונשנית לתיקון הבגד – הרמת מכנסיים, יישור חולצה שהמחשוף שלה עמוק מדיי, תיקון של פריטי לבוש תחתונים לוחצים או בלתי נוחים וכיו"ב. לבוש לא נוח מקשה עליך להתרכז, כמורה (גבר) אני תמיד חושש שהרוכסן של המכנסים לא סגור וזה ממש מביך להעיף מבט כלפי מטה. כל תנועה חטופה כזו נקלטת על ידי הסטודנטיות שלי. ועוד עניין שלא נוח לדבר עליו – הלבוש וההופעה של המורות מהווים מושא לפנטזיות הכמוסות של תלמידים ותלמידות בגיל ההתבגרות. כדי למנוע מבוכות כדאי להתבונן במראה רגע לפני שאת יוצאת מחדר המורים.

ביטחון עצמי

לא תמיד החיים מחייכים ולפעמים מצב הרוח שלנו 'מעונן וגשום'. ילדה חולה שהשארנו בבית, מריבה עם הבעל, המינוס בבנק. אבל גם כאשר ישנה תחושה של מועקה כדאי להסתיר אותה ולהיכנס לכיתה עם חיוך ולשדר אופטימיות וכיף. כך יותר נעים ללמד, כל יותר נעים ללמוד. נכון, לעתים רחוקות אפשר לשתף את הילדים בקשיים שלנו ("ילדים, יש לי היום כאב ראש ואני מבקשת שתעזרו לי") והם יגלו אמפתיה וילכו על קצות אצבעות. אבל אל תהפכי את זה להרגל.

ביטחון עצמי חיוני במיוחד למורים חדשים או ביישנים וגם אלה שנגזר עליהם ללמד בכיתות קשות. יש לא מעט מורים ביישנים, שהעבודה עבורם היא אתגר, ולפעמים גם איום. הם מנסים להתמודד עם החרדה ועם "הפרפרים בבטן" בעזרת הכנות קפדניות. אבל התלמידים, בעיקר המוכשרים והפרועים שבהם, חשים במבוכה ומשבשים את השיעור. כאשר המורה חש שאיבד שליטה, הוא זונח את ההוראה ועובר לעסוק במשמעת, לעתים קרובות ללא הצלחה. 

"אני לא אשכח את השנה הראשונה בהוראה. הייתי בת עשרים. את השירות הצבאי עשיתי כקצינה בבסיס טירונים. הצלחתי שם והיה לי טוב. עשרה ימים לאחר השחרור התקבלתי לעבודה בבית-ספר יסודי בטבריה. המנהל ביקש שאלמד את כיתה ח'. הם היו כל-כך גדולים, ואני ילדה קטנה ומבוהלת, מתגעגעת לחמישים ק"ג ששקלתי אז. את היום הראשון חשבתי שאגמור בבית-חולים. הייתי כל-כך עצבנית. כדי להרגיש שאני שולטת בעניינים כתבתי לעצמי כל מילה שהתכוונתי ללמד, אבל ראיתי שאני מרוכזת בחומר שהכנתי, ולא בתלמידים. התחלתי לשנן בעל-פה כדי לזכור, וקיוויתי שהתלמידים הטובים יעזרו לי. בחדר המורים התלוננתי שנורא קשה לי. כולם ריחמו עליי.

באמצע השנה החלטתי יום אחד שנמאס לי להתלונן. מהיום, יותר לא קשה לי. הילדים הרגישו מיד שמשהו השתנה. בשנה השנייה היה לי הרבה יותר קל, וכשעברתי ללמד בנהריה הילדים שחינכתי כתבו לי בסוף שנת הלימודים שבהתחלה הם נבהלו מהקשיחות שלי, ורק אחר-כך למדו להכיר את הרכות והנועם."

הכנה, ידע

זהו אולי התחום לו מקדישים רוב המורים את מיטב זמנם ומרצם. הכנת קפדנית של השיעור, שילוב אביזרים ואמצעי המחשה, שימוש בדפי-עבודה והקרנת סרט וידיאו – כל אלה עשויים להפוך שיעור רגיל לחוויית לימוד מהנה. מוכנות אינה רק מידת ידיעת הנושא, אלא גם האמצעים הדידקטיים שבעזרתם את מלמדת. מוכנות משרה ביטחון עצמי, משדרת שאת מעוניינת ללמד ולא מתפשרת ומחפפת גישה עניינית ונמרצת נקלטת על-ידי התלמידים, הם מצטרפים אל המורה ונמנעים מהפרעות.

לסיכום, רגע לפני שאת יוצאת מחדר המורים התבונני בכל השעונים הפנימיים: האם את מוכנה לשיעור, האם הכנת פתיחה מעניינת ומפתיעה (חידה, סיפור אישי, הערה חייכנית) שהם כל כך אוהבים? האם יש לך די אנרגיה? האם ההופעה מסודרת? האם את משדרת ביטחון עצמי?  השתדלי להגיע לכיתה כשמרב המשאבים ברשותך ולתת בה את המיטב. כך גדלים הסיכויים שהתלמידים ישתפו פעולה והשיעור יצליח.

את המאמר הזה עיבדתי מתוך קטע בספרי 'שקט בכיתה, בבקשה!" שיצא לאור בהוצאת רכס (1999).